בפרשת לך-לך הובטח לאברהם אבינו "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה (משרה) לך בן וברכתיה והיתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו" (בראשית יז/טז). אבל לא כל צאצאיהם היו לרוחו וליצחק שכל כך התפלל לראות בנים נולד גם עשיו.... על פי המדרש אברהם הלך לעולמו בשיבה טובה, בלי לדעת את מעשיו של עשיו, שהרי לפי המדרש מת אברהם בדיוק לפני מכירת הבכורה. על הפסוק "ויזד יעקב נזיד" אומר רבינו בחיי [בראשית כה] "היה ראוי שיאמר ויזד יצחק, שהרי בעד אברהם היה מתאבל, אבל מפני שהאבל אסור לאכול משלו, לכך התקין יעקב המאכל הזה, ותבשיל של עדשים היה ומנהג לאוכלו בבית האבל, לפי שעדשה סגורה ועגולה כגלגל לומר גלגל הוא שחוזר בעולם, ומה עדשה זו אין לה פה כך האבל אסור לדבר, ואותו היום נפטר אברהם לבית עולמו, וזכותו של אברהם היה שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה".
מאותו פסוק "ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף" (בראשית כה/כט) לומדים גם שעשיו היה עייף. ממה היה הוא כל כך עייף? חזקוני מלמד זכות ואומר ש"עשיו היה עייף כי "דרך ציידים להיות עייפים לפי שהן רודפין אחר החיות ופעמים שהם תועים ביערים יום או יומיים וע"י כן הם רעבים וצמאים". אבל למדנו "...שחמש עבירות עבר עשיו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה...." (ש"ר ,א ד"ה א ואלה שמות).
עשיו החוזר הביתה לאחר מעשים נוראים, עייף. ומצאנו שעייף פירושו צמא ורעב. כמו שראינו שלאחר שאליפז התימני מוכיח את רעהו איוב אומר לו: "הלא רעתך רבה ואין קץ לַעונותךָ... לא מים עיף תשקה, ומרעב תמנע לחם". העייף כאן הוא הצמא. הנביא ישעיהו מחזק את העם וגם הוא משווה בין עייף לבין צמא: "והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה..." (ישעיהו כט\ח).
אבל עשיו היה עייף רעב וצמא למרות שטעם מכל התענגות והתאוות. מעניינת העובדה שעל פי חלק מהמדרשים עשיו חזר מלהרוג את נמרוד "... ויגדלו הנערים והיה עשיו איש יודע ציד לצוד עופות וחיות, איש יוצא שדה הורג נפשות, שהוא הרג את נמרוד ואת חנוך בנו..." (כתר יונתן בר' כה /כז).
לכאורה עשיו היה צריך לקבל פרס והוקרה על שהרג את אותו הרשע שעליו נאמר "נמרוד - שהמריד את העולם כולו עליו במלכותו, אמרפל [נמרוד] שאמר והפילו לאברהם בתוך כבשן האש" (עירובין נג) ולמה זה לא קורה, ולא מזכירים את זכותו? אומר עליו הרב אלישיב: "...נמרוד הלא רודף היה כל ימיו אחרי אברהם אבינו... ולא היה ביד אברהם לרצחו נפש. ועכשיו בן יולד לאותו אברהם... והוא בא ונקם את נקמת הסב. כמה קידוש שם שמים יש בזה, ועוד כמה נתפרסם בכל העולם שעכשיו תואר בתואר "גיבור" נכדו של אותו זקן... אלא כאן באה התורה ואמרה וכי זוהי שיבה טובה. כי הלא גם חילל את השם, בא על הנערה המאורסה וכפר במקום ובתחיית המתים, ואם כן יכול להיות שהיום הוא מראה גבורותיו נגד נמרוד, ולמחר נשמע, כי מתחכם להרוג את יעקב!" (הרב אלישיב, דברי אגדה, עמ' סט). הרי ידוע לנו שעשיו אכן ביקש להרוג את יעקב וברח יעקב מלפניו.
נראה שאפשר לראות פה שתי אזהרות חשובות: האחת - עצם עובדת השימוש בכוח. כוחנות היא כוחנות וכך כפי שהיא מופעלת כלפי האויב ישנה סכנה שתופעל גם למען מטרות פחות נעלות. השנייה - היא אזהרה על דרך החינוך, שהרי כל הסיטואציה הזו בין עשיו ליעקב מגוללת בעצמה דילמה חינוכית לא פשוטה. האב אהב בן אחד, האם אהבה בן אחר. אומר הרש"ר הירש "רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם, אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה" (בר' כה/כח) ועוד מקדים ואומר: "... כי הניגוד העמוק בין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם- אלא גם בחינוכם הלקוי (בר' רבה סג/יד). כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות (עי פסוק כד), תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו" וגו' (משלי ח כב/ו). יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, וההולמת את התכונות והנטיות הנרדמות בעמקי נפשו וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות, כריבוי תכונות האדם וכרבגוניות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך ואחיו עשיו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד איתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד צדדי ובדרך שמעצם טבעם הוא סולד בה" (הרש"ר הירש על בר' כה/כז).
נטיעת ההומוגניות הזו היא נטייתם הטבעית של הרבה הורים והרבה מערכות חינוך. אזהרת התורה בעניין זה בא להזכירנו שאם גדולים מאתנו התלבטו בענייני חינוך, ברור שאנו לא פטורים. יתכן ואם נהיה מודעים לכך, נצטרך לחלק פחות ריטלין לילדנו ונפתח דרכי חינוך המתאימות לנפשותיהם הרבגוניות.
ואז כולנו נגיע לשיבה טובה.
שבת שלום!
אתל ברילקה
מרצה, מנחה ומאמנת אישית
ethel@actcom.co.il 0507830151
מאותו פסוק "ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף" (בראשית כה/כט) לומדים גם שעשיו היה עייף. ממה היה הוא כל כך עייף? חזקוני מלמד זכות ואומר ש"עשיו היה עייף כי "דרך ציידים להיות עייפים לפי שהן רודפין אחר החיות ופעמים שהם תועים ביערים יום או יומיים וע"י כן הם רעבים וצמאים". אבל למדנו "...שחמש עבירות עבר עשיו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה...." (ש"ר ,א ד"ה א ואלה שמות).
עשיו החוזר הביתה לאחר מעשים נוראים, עייף. ומצאנו שעייף פירושו צמא ורעב. כמו שראינו שלאחר שאליפז התימני מוכיח את רעהו איוב אומר לו: "הלא רעתך רבה ואין קץ לַעונותךָ... לא מים עיף תשקה, ומרעב תמנע לחם". העייף כאן הוא הצמא. הנביא ישעיהו מחזק את העם וגם הוא משווה בין עייף לבין צמא: "והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה..." (ישעיהו כט\ח).
אבל עשיו היה עייף רעב וצמא למרות שטעם מכל התענגות והתאוות. מעניינת העובדה שעל פי חלק מהמדרשים עשיו חזר מלהרוג את נמרוד "... ויגדלו הנערים והיה עשיו איש יודע ציד לצוד עופות וחיות, איש יוצא שדה הורג נפשות, שהוא הרג את נמרוד ואת חנוך בנו..." (כתר יונתן בר' כה /כז).
לכאורה עשיו היה צריך לקבל פרס והוקרה על שהרג את אותו הרשע שעליו נאמר "נמרוד - שהמריד את העולם כולו עליו במלכותו, אמרפל [נמרוד] שאמר והפילו לאברהם בתוך כבשן האש" (עירובין נג) ולמה זה לא קורה, ולא מזכירים את זכותו? אומר עליו הרב אלישיב: "...נמרוד הלא רודף היה כל ימיו אחרי אברהם אבינו... ולא היה ביד אברהם לרצחו נפש. ועכשיו בן יולד לאותו אברהם... והוא בא ונקם את נקמת הסב. כמה קידוש שם שמים יש בזה, ועוד כמה נתפרסם בכל העולם שעכשיו תואר בתואר "גיבור" נכדו של אותו זקן... אלא כאן באה התורה ואמרה וכי זוהי שיבה טובה. כי הלא גם חילל את השם, בא על הנערה המאורסה וכפר במקום ובתחיית המתים, ואם כן יכול להיות שהיום הוא מראה גבורותיו נגד נמרוד, ולמחר נשמע, כי מתחכם להרוג את יעקב!" (הרב אלישיב, דברי אגדה, עמ' סט). הרי ידוע לנו שעשיו אכן ביקש להרוג את יעקב וברח יעקב מלפניו.
נראה שאפשר לראות פה שתי אזהרות חשובות: האחת - עצם עובדת השימוש בכוח. כוחנות היא כוחנות וכך כפי שהיא מופעלת כלפי האויב ישנה סכנה שתופעל גם למען מטרות פחות נעלות. השנייה - היא אזהרה על דרך החינוך, שהרי כל הסיטואציה הזו בין עשיו ליעקב מגוללת בעצמה דילמה חינוכית לא פשוטה. האב אהב בן אחד, האם אהבה בן אחר. אומר הרש"ר הירש "רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם, אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה" (בר' כה/כח) ועוד מקדים ואומר: "... כי הניגוד העמוק בין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם- אלא גם בחינוכם הלקוי (בר' רבה סג/יד). כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות (עי פסוק כד), תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו" וגו' (משלי ח כב/ו). יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, וההולמת את התכונות והנטיות הנרדמות בעמקי נפשו וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות, כריבוי תכונות האדם וכרבגוניות דרכי חייהם... המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך ואחיו עשיו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד איתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד צדדי ובדרך שמעצם טבעם הוא סולד בה" (הרש"ר הירש על בר' כה/כז).
נטיעת ההומוגניות הזו היא נטייתם הטבעית של הרבה הורים והרבה מערכות חינוך. אזהרת התורה בעניין זה בא להזכירנו שאם גדולים מאתנו התלבטו בענייני חינוך, ברור שאנו לא פטורים. יתכן ואם נהיה מודעים לכך, נצטרך לחלק פחות ריטלין לילדנו ונפתח דרכי חינוך המתאימות לנפשותיהם הרבגוניות.
ואז כולנו נגיע לשיבה טובה.
שבת שלום!
אתל ברילקה
מרצה, מנחה ומאמנת אישית
ethel@actcom.co.il 0507830151
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה