"אשה כי תזריע וילדה זכר..." (ויקרא יב/ב). אומר אבן עזרא "אחר שהשלים תורת הטהור והטמא בנאכלין הזכיר טמא אדם, והחל מן האשה היולדת, כי הלידה היא תחלה". פירושו של אבן עזרא מצביע על שני היבטים: היותה של הלידה התחלה חדשה, התחדשות, חיים חדשים מצד אחד והקשר בין האדם לגופו. ענייני טומאה וטהרת האדם נקשרים לנתונים ביולוגים אובייקטיבים, לידה, נידה, זב, זבה וכו' ולא למחשבות, כוונות ורצונות. מצב הטומאה נקבע על פי קריטריונים אובייקטיבים שאינם קשורים לבחירתו של האדם. עם זאת, האפשרות להיטהר נתונה לאקט וולונטרי.
בביטוי "אישה כי תזריע" בלום כוח היצירה של האדם, "תזריע - תתן זרע, כי היא כמו הארץ" אומר אבן עזרא. האישה משולה לאדמה וכמוה מצמיחה חיים. עניין הפוריות ואף ההתעסקות בנתון של זהות הוולד העתידי להיוולד העסיקו את הפרשנים כבר בימי קדם "ורבים אמרו שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר, ועל כן דעת חכמי יון שהזרע לאשה, וזרע הזכר מקפיא, וכל הבן מדם האשה". (אבן עזרא, שם).
מפסוק זה והבאים אחריו אנו לומדים על העובדה המאלפת שאין התורה בורחת מעיסוק בפרטי פרטים של החיים, נהפוך הוא. ענייני קדושה וטהרה שזורים דווקא ברובד הכי ביולוגי, הכי "חייתי" של האדם, ובו האתגר האמיתי. האישה הזאת שזה עתה ילדה נדרשת להיכנס למסלול של הטהרות אשר אט אט יחזיר אותה למסלול החיים החברתיים, המשפחתיים, הזוגיים. למרות חשיבותה של האישה היולדת היא חוזרת למסלול. יש הרגילים להדגיש את הרחקתה של האישה בטומאתה אך נראה שדווקא מן הפסוק הדבר החשוב הוא תהליך ההיטהרות והחזרה למקדש "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן. והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה" (ויקרא יב/ו-ז).
השבת נקראה גם את פרשת החודש הפותחת במילים "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב/ב). אומר רש"י "החודש הזה- הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי". כלומר, שני דברים נאמרים פה. כשהירח נראה כך וכך תדע שמדובר בראש חודש. דבר שני, תדע שהחודש הזה, חודש האביב, הוא תחילת מינין החודשים.
אומר רש"ר הירש "כשם שה' היפנה מבטו של נח מן האדמה שניתנה לו מחדש, השמימה, הראה לו את קשת הענן ואמר "זאת אות הברית", זאת בריתי עם אדמת אנוש שהוענקה לו למען עתיד חדש - כך קרא ה' במצרים, על סף עתיד יהודי חדש, למשה ולאהרון. הראה להם את רצועת הכסף של הלבנה המתחדשת ואמר: החדש הזה לכם ראש חדשים. מילולית:תחילה להתחדשויות, והחודש המתחיל עתה בזה – ראשון הוא לכם לחדשי השנה.
שתי מצוות כלולות בפסוק זה:האחת קידוש החודש על פי ראיית הלבנה בחידושה והשנייה, היות ניסן חודש הגאולה הפותח את סדר חדשי השנה".
כך הלבנה מתחדשת, כפי שהאביב מחדש את הטבע, כפי שהאישה מחדשת מתוכה חיים חדשים. האדם והטבע שניהם חלק מאותה בריאה. עם זאת הם לא חלק מאותה קטגוריה ויש לאדם את היכולת לא רק לחוש את הטבע, אפילו לא רק לחקור אותו אלא אף לקדש אותו... אך באמיתו של דבר לא הטבע מתקדש אלא הזמן. לא הירח אלא חידושו. לא גוף האישה אלא מחזור החיים והזמן שבמהותה. כך הפוריות, הלידה, ההחשדות נהפכים לחלק מהחיים אך לא לאליל, לכוח עליון, לאוואטר.
עצם תהליך קידוש החודש הנעשה כפעולה משפטית לכל דבר, עם עדים ובפני בית דין, יתכן ובא ללמדנו על החוט הדק המבדיל בין קידוש הלבנה להפיכתה לכוח אלילי. לא לירח אנו סוגדים, לא את הלבנה אנו עובדים, אלא הירח, האביב והטבע שבנו באים להזכיר לנו שכולם ברואים.
"הן עצם תהליכי קידוש החודש מוציאים מוסד זה מתוך תחום ההודיה לאירוע טבעי-שמימי, ומטביעים עליו חותם מובהק של יחסים אנושיים חברתיים" (רש"ר הירש).
דורנו החווה חיפוש אחר התחדשות רוחנית והנשפט ונזהר תדיר על כביכול התדרדרות לפטישיזם, עבודה זרה, ופולחן טבע, יתכן ויש לו גם את הכוח לזכור שתורתנו רווית התייחסות לאדם, לטבע ולבריאה ולא רק כאל ישויות של פלפול לימודי.
ללא מודעות לטבע שבנו, יתכן ואין מקום למושגים של קדושה והטהרות.
שבת שלום
אתל ברילקה
מרצה, מנחה ומאמנת אישית
0507830151
