במהלכים הרי גורל לעתיד האומה שבפרשתנו, שזור סיפור הולדתו של ישמעאל הניתן ללמוד על רקע עקרותה של שרה.
עקרות שרה מוכרת עוד מלפני ההליכה לכנען "ואלה תולדת תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט: וימת הרן... ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה: ותהי שרי עקרה אין לה ולד... (בר' יא/כז–לב).
נחור נושא את מלכה, בת דודתו, לאישה, אברם האח השלישי, נושא על פי חכמנו את יסכה "יסכה - זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה" (רש"י בר' יא/כט).
המידע על עקרותה מופיע מיד כשהכתוב מספר על לקיחת שרי. נושא העקרות מלווה את הזוגיות של אברם ושרה... הם מתחילים את דרכם לכנען בידיעה ברורה זו. מסע החיים יוביל אותם למקומות לא מוכרים לא רק במובן הגיאוגראפי.
אברם מקבל את הציווי האלוקי וגם את ההבטחה "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת... ויעתק משם... ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בר' יב/ז-ח). ואז באופן מפתיע למרות הפגנת האמונה של אברם אין הוא סמך שה' יפתור את בעיית הפרנסה וירד מצרימה מפאת הרעב. בירידה הזו מתרחש שינוי בדינאמיקה המשפחתית, משפחה שהיא רק זוג.
אברם מבקש משרי לשקר בעדו, בעדם. היא עושה זאת ולאחר מכן קולה נעלם ולא נשמע משך תקופה ארוכה למדי. אומר הרמב"ן "ויראה מפשט הכתובים כי שרה לא קבלה עליה לאמר כן, אבל המצרים היו רעים... וכאשר ראו אותה ויהללו אותה אל פרעה לוקחה אל ביתו... והיא שתקה ולא הגידה כי אשתו, ואברהם ספר מעצמו כי אחותו היא ולכך הטיבו לו בעבורה, וזהו שאמר הכתוב 'מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא' (פסוק יח), האשים אותו כי בראותו שיקחו אותה היה לו להגיד לפרעה כי אשתו היא, וחזר והאשים אותו על אמרו אחרי כן לשרים ולבית פרעה כי אחותו היא. ולא האשים את האשה כלל, כי אין ראוי שתכחיש היא את בעלה, והראוי לה שתשתוק" (רמב"ן בר' יב/יא).
לעומת שתיקתה, שומעים את דיבורו "ויאמר אברם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (בר' טו/ב). אברם מתלונן באוזני ה' על גלמודיותו. האם שרי וויתרה? האם השלימה עם עובדת עקרותה? את תלונתה, תפילתה, דמעותיה, אם היו, לא שומעים. אך בהמשך נפגוש אישה פעילה, אסרטיבית ואף כועסת. בבואה לשפוך את ליבה מול אברם על הזלזול של הגר כלפיה אומרת שרה "...חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט ה' ביני וביניך"(בר' טז/ה). אומר רש"י "...עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק". דברים נוקבים.
שרי היא המוצאת פתרון לעקרות ומציעה את הגר לאישה. היא עושה זאת אחרי 10שנים ואחרי הבטחת ה' לאברם "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת..." (בר' טו/יח).
האם יוזמתה של שרי מלמדת על אמונה ותקווה או על ייאוש ותסכול? אברם בעלה, חווה התגלות אלוקית, מקבל הבטחות בלתי ניתנות להבנה והיא איכשהו נדחקת הצידה. במהלך חד חוזרת למרכז הבמה: "ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר: ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי: ותיקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה" (בר' פרק טז/א-ג).
ותקוותיה של שרי מתגשמות והגר הרה, אבל הדברים, כמו בחיים, לא מתנהלים לפי ציפיותיה. "...ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה" (בר' טז/ד).
שרי מתלוננת ותגובתו של אברם לא פחות מפתיע "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך..." (בר' טז/ו). הגר חוזרת למעמד השפחה, לפחות כך אברם נזהר מלכנותה בפני שרי.
המצב המשפחתי הולך ומסתבך. שרי מגלה פנים אכזריים שהרי היא מענה את הגר עד כדי כך שזאת מחליטה לברוח מפניה. אומר הרמב"ן "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי".
רמב"ן לא משאיר ספק. טעתה שרי בהתנהגותה ואברהם בכך שהניח לה לעשות. וההוכחה: ה' שמע את עונייה.
הגר בורחת למדבר, שם היא תמצא את מלאך ה' הבא לעזרתה הפעם כפי שיהיה אף לאחר לידתו של ישמעאל, כשאברם ישלח אותה למדבר.
שם היא תמצא את ה' השומע בבכי הנער. כפי שרבים אחרים מצאו את ביטויי הרחמים שלה' בדממה של המדבר. שם במקום על סף החיים, מצאו חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה