"ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". השפת אמת, מפרש פסוק זהבדרך שראויה לעיון דווקא בימים אלו "בכל לבבך - בשני יצרך, זה בראש השנה, לקבל עול מלכות שמים בשני יצריך, בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך, זה ביום הכיפורים, שבו אנו מענים את נפשותינו בחינה של מסירות נפש. ובכל מאודך - בכל ממונך, זה בסוכות, שבו אנו יוצאים מבית דירת הקבע לדירת ארעי וזה ויתור על הממון". השפת אמת קובע שיש בקיום מצוות סוכה משהו מעבר למחלוקת על משמעות הפסוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג\מג), כשר' אליעזר אומר זכר לענני הכבוד, ור' עקיבא אומר' סוכות ממש.
הסוכה מסמלת את ההליכה במדבר. היום, כמו אז, אנו מודים שכל מה שיש לנו שייך למי שברא את העולם. כפי שאז הודו לו על המן, ועל מי באר, היום אנו מודים על סיפוק צרכנו. דווקא בתקופה של האסיף, שבה העשירים שמחים בהצלחתם וקוצרים את רווחיהם ואילו העניים הנשארים מובטלים לכמה חודשים חוזרים לסוכתם בהן הם מתגוררים כל השנה, בא החג ללמד את בעלי האמצעים להרגיש במקצת מה שמרגישים הפועלים שלהם וכך אולי ייטיבו לעשות למענם.
ישנם אנשים שחושבים שכל זמן שהם נמצאים מאחורי גדר או חומה או בתוך בתיהם, הם מוגנים ובטוחים. באה הסוכה ומלמדת שהביטחון שורשו במקום אחר. כשצונאמי או רעידת אדמה פוקדים אתה העולם ר"ל, האנשים שגרים בסוכות ניזוקים פחות מאלה שנמצאים בבתיהם ואילו בניינים בטוחים ומפוארים מתמוטטים לגמרי. תרתי משמע.
במדרש תנחומא, פר' שופטים פ"ט נאמר שלעתיד לבוא, פונים אומות העולם ומבקשים מהקב"ה שינסה ויתן להם את התורה לקיימה: "אמר להם [הקב"ה לאומות], מצוה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה אתן לכם שכר כישראל. אמר להם, לכו ועשו סוכה. מיד כל אחד ואחד הולך ועשה לו סוכה. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא".
נראה שהמדרש מרמז למשהו עמוק יותר. בהפטרת החג אנו קוראים בזכריה י"ד שהגויים יעלו מדי שנה לחוג את חג הסוכות. אז, הכול יהיה מוקדש לבית ה' ולעבודתו ויבואו למקדש, להמליך את א-להים עליהם.
נראה שהמדרש מרמז למשהו עמוק יותר. בהפטרת החג אנו קוראים בזכריה י"ד שהגויים יעלו מדי שנה לחוג את חג הסוכות. אז, הכול יהיה מוקדש לבית ה' ולעבודתו ויבואו למקדש, להמליך את א-להים עליהם.
המדרש מדגיש שאומות העולם לא הצליחו לעשות בסוכותיהם מה שאברהם אבינו זכה, לקיים מצות הכנסת אורחים דווקא כשה' הוציא חמה מנרתיקה "ולעצור את אלה שמתקרבים לגיהינום".
אמר רב יהודה, אמר רב, "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכז ע"א). מצוות סוכה מסמלת הכנסת אורחים, אפשרות לאכול ולשתות, לדבר, לשיר, לישון ואף לנחור, ושכל עובר אורח ישמע, יכנס, יאכל וישתה, כי הכול פתוח.
גם המים וגם המן באו מן השמים והיה על העם לחלוק בהם, רק כך הצליחו לחוות יציאה מעבדות לחרות ולקבל פני השכינה כמו שהאושפיזין הראשון אברהם אבינו ע"ה עשה. גם אנו מצווים לחלוק את ביתנו ולנסות ולהתעלות במידת האפשר לקבלת השכינה. לזכור שפעם היו עלינו ענני הכבוד...
מעניינת הערתו של הרבי מקוצק על ההלכה ש"המצטער פטור מן הסוכה". על פי הרבי מקוצק מי שמרגיש מצטער משמע שעדין לא השיג את "מדרגת הסוכה" ולכן פטור הוא מן הסוכה. הסוכה סוככת על האדם, גם במצב שהוא נאלץ לעזוב אותה. כל זמן שדעתו עליה, והוא מצטער על שנאלץ לעזוב אותה ובמיוחד הדבר קשה לקיום אם ירדו גשמים לסוכה והאדם נותן אל לבו שהוא כעבד שמזג קיטון לרבו ושפך לו קיטון בפניו שאינו רוצה בעבודתו, הרי זה יכול לייאש את העבד שלא ירצה עוד בעבודת אדונו, ואם הוא בכל זאת מרגיש מצטער על כך, הרי הוא נשאר בקביעתו בסוכה גם אם יצא ממנה.
על-פי הסבר זה ניתן להבין גם את המדרש שהבאנו לעיל. הרי מה רע אם כך שהגויים לא רצו בסוכה, שהרי המצטער פטור? וברור שאם השמש יוקדת אז הם סבלו. אלא שעל פי הגמרא בעבודה זרה, לא היה להם צורך בבעיטה. היה מספיק להם לצאת ממנה. וגם כך היתה נחשבת להם קיום המצווה, אבל הבעיטה מראה עזיבה ללא צער.
על-פי הסבר זה ניתן להבין גם את המדרש שהבאנו לעיל. הרי מה רע אם כך שהגויים לא רצו בסוכה, שהרי המצטער פטור? וברור שאם השמש יוקדת אז הם סבלו. אלא שעל פי הגמרא בעבודה זרה, לא היה להם צורך בבעיטה. היה מספיק להם לצאת ממנה. וגם כך היתה נחשבת להם קיום המצווה, אבל הבעיטה מראה עזיבה ללא צער.
ואם כך לשאלה "למה נתן ה' תורתו לאומה מיוחדת ולא נתנה לאומה אחרת?" נוכל למצוא תשובה בדבריו של הנרבוני "כי הנביא קם בין זאת האומה, וכבר קיבלנו שורשיה מאבינו הראשון. וכאשר נשאנו על כנפי נשרים, והביאנו אליו, והבטיחנו להיות לו לעם סגולה, והראנו המורה הגדול, נתרצינו והקדמנו "נעשה" ל"נשמע", כי המעשיות קודמות למושכלות. (בתוך: שלושה קדמוני מפרשי המורה, הנרבוני דף לו ע"ב). הנרבוני מציע הסבר המקדים את העשייה על התחכום האינטלקטואלי אך גם על השכר. לא ענייני רווח והפסד הדריכו את העם בקבלת עול תורה. וכך למדנו מאברהם אבינו שהיה מכניס אורחים גם כשהוא ישב עייף ותשוש כוחות בפתח אוהלו.
סוכות מלמד אותנו לפתוח את הדלתות.
שבת שלום!
אתל ברילקה
מרצה, מנחה, ומאמנת אישית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה