חפש בבלוג זה

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

על חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות


תפילת מנחה של יום כיפור זוכה להתייחסות מיוחדת ביחס לתפילת מנחה ביתר ימות השנה שהרי היא כמעט נקודת השיא של תפילות יום הכיפורים, רגע לפני תפילת נעילה. קריאת התורה במנחה עוסקת בפרשת העריות הפותחת באזהרה "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו...ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" (ויקרא יח\ג-ה).
למה מכל מה שהאדם היהודי רואה באומות העולם עליו להיזהר דווקא מהעריות? מה ראו חכמינו חשיבות כה רבה לנושא שצריך להקריא את הפסוקים קבל עם ועדה במעמד תפילה מרכזי של יום כיפור? מדוע דווקא כשרבבות אלפים של בני העם מתענים על עוונם ומבקשים לחזור בתשובה?
כידוע, לא מחוקקים חוקים במקום שאין חשש לעבירה. מחומרת הענישה והאיסור בתורה ומהדגשת העניין ע"י חז"ל, נראה שהייתה מודעות גבוה לשכיחות התופעה.  
מדובר בעצם בעבירה בעלת מימד קיומי עמוק ומשמעותי ביותר. גילוי עריות היא פגיעה בזולת לא רק מצד זכויותיו הפרטיות כגון הזכות על גופו, על דעתו ועל חרותו אלא היא פגיעה על עצם מהותו של האדם הנברא בצלם. בדיוק כשם שרצח אדם איננו רק נטילת החיים והחופש ממנו אלא פגיעה באלוקות עצמה "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים עשה את האדם" (בראשית ט\לא) כך בגילוי עריות מדובר הרבה מעבר לשמירת הסדר החברתי. "...ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ז).


על חומרת העבירות הללו מעידים דברים נוספים וביניהם הביטוי "אני ה'" החותם את הפסוק הפותח. אם רצית לחשוב שיש בעבירות אלה עניין שבין אדם לחברו בלבד, הביטוי "אני ה" מזכיר לנו שגם אם נדמה שמדובר בעניין פרטי, בתוך המשפחה, עליו אין צורך לדבר או לדווח ואפילו לא להתעסק בו, הרי שלא כך. פגיעה מעין זו פירושה פגיעה בצלם ה'. זהו חטא כלפי האדם וכלפי בוראו.   
לא בכדי הוגדר גילוי העריות כאחד משלושת העבירות שאדם "יהרג ואל יעבור" (ראה יורה דעה סימן קנז, סעיף א). אם היה מדובר רק בשמירה על הסדר החברתי סביר להניח שהיה מספיק עונש קשה ולאו דווקא קביעת דין מוות מצד אחד והכללה בתוך הקטגוריה של מסירת הנפש מצד שני.
חכמינו דנו במה שהיום הפסיכולוגים המודרניים יודעים היטב: איסור גילוי העריות אינו מתייחס רק לעניין משכב. "הזהיר הכתוב מהקרב אל איסור מהעריות ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות הזרות והוא אמרו באזהרה מזה 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כו'...כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה..." ומוסיף הש"ך "כל הבא על העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה כו'" (ש"ך יורה דעה סימן קנז ס"ק י).
כאן המקום להבהיר שקטגוריית העריות שבתורה רחבה יותר מאשר מה שמוגדר בימינו בחברה הכללית כגילוי עריות, היות ומושג העריות חל בתורה על כל מקרה אסור לפי דין תורה כגון נידה למשל.
היום נוטים להגדיר בחוק ובפסיכולוגיה גילוי עריות "ככל התנהגות מינית לא אקראית (החל ממגע, מישוש, חשיפה של אברי מין בפני ילד/ה ועד לאונס), אשר מבוגר בן משפחה כופה על ילד/ה כאשר הילד/ה אינו/ה מסוגל/ת להתנגד או להבין את התנהגות המבוגר בשל  חוסר האונים שלו או שלה בסיטואציה" (הגדרה זו משמשת את המרכזים לסיוע נפגעות תקיפה  מינית).   
גילוי עריות הוא מאותם המצבים שאנשים לא רוצים לדבר ואף גרוע מכך, אף אחד "לא רואה, ולא שומע". ילדים מותקפים מינית בחיק המשפחה או מנוצלים כאובייקטים לסיפוק צרכים של מבוגרים אינה תופעה נדירה. כ-40% מהתלונות על תקיפה מינית הן על בסיס גילוי עריות. המומחים מעריכים שכ-90% מהמקרים כלל לא מדווחים.
אנשים שסבלו מגילוי עריות הרבה פעמים לא מסוגלים להפר את צו השתיקה המשפחתי וחייהם, גם אם הצליחו לבנות אותם, הם חיים של "שורדים". הם שרדו למרות שהמקום שאמור היה להגן עליהם ולהעניק להם חום ואהבה, בגד בהם והשאיר אותם חשופים מול הסכנות. כדי לשרוד היה עליהם לפתח הרבה מנגנונים נפשיים שיאפשרו להם להמשיך ולהגיע לחיים בוגרים.

בדיונו על שלושת העבירות שאין לעבור אפילו במחיר של מסירת הנפש, אומר הרמב"ם "ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר, 'ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך', אפילו הוא נוטל את נפשך והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש, ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי 'כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה'.   (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ז). 

ימים של תשובה בשיאם.
שנזכה לשמוע את האזהרה. שנזכה לגונן על מי שזקוק להגנתנו.
שנדע להפר שתיקה. התורה ידעה לעשות זאת. היא הציבה לנו אתגר ומנדט.
אם כך, לא פלא שדווקא ביום הקדוש ביותר של השנה, בחרו חז"ל להקדיש חשיבה לנושא זה.

גמר חתימה טובה!
אתל ברילקה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה