פרשת ניצבים, היא אחת הפרשות המרשימות שבפרשיות התורה. מתואר בה מעמד מיוחד: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א-להיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך" (דברים כט/ט-י).
כולם נוכחים ועומדים בעמידה יציבה לפני כניסתם לארץ כשעבר, הווה והעתיד נעשים זרימה אחת בלתי ניתנת לניתוק. למרות התנודות בדרך, למרות הרגעים והחוויות הקשות של נדידה, עבדות, דיכוי, אתם ישות אחת מאז ועד היום וכך גם בעתיד במידה ותרצו בכך.
"לעברך בברית ה' א-להיך ובאלתו אשר ה' א-להיך כרת עמך היום:
למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לא-להים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב: ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת..."(דברים כט/יא-טו).
נוהגים לקרוא בפרשת נצבים לפני ראש השנה ולהכין את לבנו לתשובה, המהווה מוטיב מרכזי בפרשה: "ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקלו... ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך... אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך... ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל/א-ו).
התשובה האולטימטיבית. העם שב אל ה' וה' שב אל העם בהדדיות, בקשר שמותנה בהתנהגותו המוסרית של העם. על האדם לבחור כיצד הוא רוצה לראות את חייו: "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל/יט)
התשובה והבחירה.
האדם הבוחר הוא אחראי למעשיו וככזה יכול לחזור ולתקן את דרכיו. הפרשה מעמידה בפנינו את אחת השאלות המהותיות ביותר על טבע האדם איתה ניסו להתמודד הוגים רבים. האם יש לאדם חופש בחירה? האם יש משמעות לציווי אם אין לאדם חופש בחירה?
התשובה המתוארת כאן היא פסגת השלמות... וכשתשוב נאמר "ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך"(שם).
ומה כוונת "מילה" של הלב? אומר ספורנו "יגלה עינך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת כשתשתדל לדבקה בו באופן שתכיר טובו ותאהבהו בהכרח וזה יעשה- למען חייך, לעולמי עד" . מילת הלב הנה היכולת לפקוח את העיניים ואת המחשבה ולבחור בטוב, לדבוק בה' בהכרח, כברירת מחדל. כאופציה טבעית יחידה.
הרמב"ן אומר "...כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה...".
אלה ימות המשיח, אז יפעל האדם מטבעו באופן הטוב, שהרי יתבטל כל רצון בבחירה ברע. וכך ממשיך הרמב"ן "וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל - לב), "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו'", כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי..." (רמב"ן על הפסוק).
מדברי הרמב"ן עולה השאלה האם ביטול היצר הנו בהכרח ביטול הבחירה. האם באותו עולם משיחי יפעל האדם מתוך בחירה או מתוך טבע, הכרח? ואם לא יהיה צורך בבחירה מה משמעות החיים על פי התורה? הרי נראה שאין משמעות לחיים של ציווי בעולם של העדר עבירה.
על כך מתייחס תולדות יצחק בהתייחס לרמב"ן "ולפי דעתי אינו ביטול בחירה... וראיה לזה שאחר שאמר ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך, אמר 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה'... ואם הוא בטול יצר הרע מה תשובה צריך הרי לא חטא? ואם תשובה על הזמן שהיה בו יצר הרע, אחד מתנאי התשובה היא שלא יחזור לחטוא, והרי אין בו יצר הרע ואם חרטה הנה יצר הרע אין בו, ולא נופל חרטה אלא על החטא שהיה אפשר לחזור לעשותו והתשובה היא שאם יבא לידו פעם אחרת זאת העבירה לא יעשנה והנה לא יבא לו עוד לידו שאין בו יצר הרע, ועוד שאם יתבטל יצר הרע לגמרי לא נעשה עוד מצות...".
לפנינו מחלוקת מרתקת על יחודו של אותו עתיד, שהרי במקום שאין לאדם אפשרות של עבירה, מה משמעות לחיי מצווה? באותם ימות המשיח, לפי הרמב"ן, אין בעצם צורך בדת. האדם קרוב לה' באופן ישיר, אישי ובלתי אמצעי. אלה הם ימי אותה ברית אשר "על לבם אכתבנה".
כך או כך ועד שמחלוקת זו תוכרע, משה מזהיר אותנו "כי המצוה הזאת... לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא. לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים הוא לאמר ...כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו": ( דברים ל/יא-יד).
שבת שלום!
אתל ברילקה
מרצה, מנחה ומאמנת אישית
ethel@actcom.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה