פרשת נשא דנה בנושאים שונים - ביניהם פרשת סוטה, פרשת הנזיר, מתנות הנשיאים וברכת כוהנים. השנה, השבת חלה מיד לאחר יום שחרור ירושלים ולפני חג השבועות.
ה' מצווה את הכוהנים לברך כל יום את בני ישראל בברכה משולשת: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו/כב-כו). הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פרק מ"ד; העקדה שער ע"ד) מציין שמברכת כוהנים אנו לומדים לשים לב לעובדה שמקור כל החיים והברכה שבעולם נובע מה', וההתייצבות שלנו לברכת כוהנים בכל יום, משרישה בקרבנו את האמונה הזו. הכוהנים לא רק מברכים כי ה' צווה אלא גם חוזרים על כל מילה ומילה כפי שהיא מופיעה בכתוב.
רש"י, כדרכו, מסביר: "יְבָרֶכְךָ - שיתברכו נכסיך. וְיִשְׁמְרֶךָ - שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך". הוא רואה את פתיחת הברכה קשורה לפרנסה. אין ספק שהאדם נוטה לחוש חרדה מפני אובדן רכושו. מפחיד לחשוב שמאמץ עמלנו יילקח מאתנו על ידי שונאים, גזלנים וגנבים. שלמה, החכם מכל האדם, מוסיף בספר קהלת פן חדש נושן לשימוש שאנו עושים בכסף ואומר "עושר שמור לבעליו לרעתו" (ה/יב). מכאן, שלעתים העושר יכול להפריע ואף להזיק לבעליו.
לא מזמן העולם חווה משבר כלכלי וראינו את התופעות מהן סבלו אנשים רבים כשראו באיזו קלות התדרדר לתהום כל מה שבנו במאמצים גדולים ואיבדו את כל אשר היה להם. היו אפילו כאלה שהתאבדו.
אך, אם יש עושר השמור לבעליו לרעתו, אפשר להפוך אותו לברכה. תלוי באדם, וברצונו. האדם עלול להפוך לעבד נרצע לממונו, ולהפוך לגאוותן. הוא גם מסוגל ליצור קיר הגנה ומחסום בינו ובין אלו שלא זכו לשפע. אבל, כדברי אברבנאל (בראשית לא/לא) הוא יכול להיחלץ מרעתו: "עושר שמור לבעליו לרעתו... פירושו... שהוא שמור לו כדי שבו יינצל מרעתו". אדם יכול לבחור להשקיע את ממונו באפיקים מועילים לחברה בכללותה .
עבור הנצי"ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין) ברכת "יברכך", היא לא רק ברכת העושר. היא ברכת הכישרונות והיכולות, התכונות והסגולות האנושיות כולן, "לכל אדם במה שיש לו", לאחד תורה, לשני סחורה. לפי זה עלינו גם להבין אחרת את ה"וישמרך" שבסוף הפסוק: כל ברכה צריכה שמירה "שלא יהפכו לרועץ חס ושלום". הרובד הראשוני של הסכנות ברור כשלעצמו. שמירה מיוחדת "מן הגאווה וחלול השם" שעלולים לגרום מעשיו של האדם עצמו. אם האנשים הנוטים להתנשאות על אחרים היו מתייחסים לברכת הכוהנים ברצינות, יתכן והיו יכולים לעשות חשבון נפש לעתים קרובות יותר.
הכוהנים חייבים לברך את ישראל באהבה, בברכה שורשית ומהותית המסמלת את הקשר המיוחד של הקב"ה עם כנסת ישראל - קשר שכולו רצוף אהבה. הקשר בין הקב"ה ובין כנסת ישראל הוא קשר המלא בחן ובאהבה. בקשר בין כנסת ישראל ובין הקב"ה יש מציאות של הארת פנים, מציאות של חן וחינניות. כשמדרש רבה דן על מילת "ויחנך" (פרשה י"א) מביא פירושים רבים, אבל הנקודה המרכזית בברכה היא עצם החנינה.
היום העלנו על נס את ירושלים אשר גם היא נבחרה בגלל אהבת ה'. "ויבחר את־שבט יהודה את־הר ציון אשר אהב. ויבן כמו־רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם. ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן. מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו" (תהילים עח/סח-עא).
חג מתן תורה מתקרב ונקרא בו את מגילת רות, המספרת על האהבה הגדולה של רות לנעמי ולעם ישראל.
"אמר ר' זעירא, מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולמה היא נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (רות רבה).
אומר המהר"ל שמי שסובר שהוא אוהב את הקב"ה אך אינו אוהב את הבריות, מתברר שבאמת הוא אינו אוהב את הקב"ה, כי "אהבת הבורא מתגלה באהבת בריותיו של הבורא" (נתיבות עולם-נתיב אהבת ה' פרק א').
אדם המקפיד במצוות שבין אדם למקום, ואפילו הקפדה יתרה, ומזלזל במקביל במצוות שבין אדם לחברו תוך כדי שנאה, גזל, לשון הרע, רכילות וכו' לא רק שאין בו אהבת הבריות אלא אף אהבתו לה' בלתי אפשרית, שהרי לא יתכן ניתוק בין השניים.
השבוע עומדים אנו בפתח חידושינו את קבלת התורה, מן הראוי שנחדש את הברית במלוא משמעותה, הברית עם הבורא ועם בריותיו.
שבת שלום וחג שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה