פרשת בהר פותחת במצוות השמיטה וממשיכה בעניין היובל. שתי מצוות בעלות חשיבות חברתית מכרעת. עם ישראל היוצא לחושפי מקבל בסיני את התורה ועימה פירוט רב ומדוקדק של מצוות וביניהם נורמות וחוקים להתנהלות חברתית. עם זאת, שתי מצוות אלו בולטות בייחודיותם היות ודרכן נושא הצדק החברתי עובר למימד אחר. לא רק הצורך במתן צדקה שכל אחד מחויב, לא רק התנהגות ראויה והוגנת במסחר ובמשפט אלא הוראה, הנחיה, אוניברסאלית הנוגעת לאומה בכללותה. "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבוא אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ל-ה'" (ויקרא כה/ב). לא האדם הפרטי מצווה לשבות, אלא הארץ שובתת ועל מנת שדבר זה יהיה אפשרי על כל פרט ופרט באומה לקיים את הציווי. הארץ שובתת ויש בזה מן החשיבות האקולוגית, אך גם מימד נפשי, שידע האדם שאין לו אפשרות להשתמש ולנצל את האדמה עד בלי סוף אלא שעליה לשבות.
המשך הפרק מתמקד במצוות היובל "וקדשתם את שׁנת החמשים שנה וקראתם דּרור בּארץ לכל ישביה יובל הִוא תהיה לכם ושבתם אישׁ אל אחזתו ואיש אל משׁפּחתו תשבו" (ויקרא כה/י). שוב הארץ בכללותה. "וקראת דרור בארץ" איננו עניין של הפרט, אלא מדובר בתיקון מידותיה של החברה שידעה ליצור פערים חברתיים וכלכליים במרוצת השנים. שנת היובל מאפשרת לכל אדם לחזור לאחוזתו, ובעיקר לעני, שנאלץ לעזוב ולמכור אותה וכן גם מאפשרת לכל אדם לחזור לרשות עצמו. הרש"ר הירש מציין בהקשר זה כיוון היכול לחדד את הזווית החברתית, שהרי מבחינת העברות האישיות והפרטיות של האדם לא חל כאן שום שינוי, בשנה הזו כמו בכל שנה יכפר האדם את עוונותיו ביום הכיפורים! אבל השוני הוא במישור החברתי. היובל בא לתקן את העוול החברתי. וזה לשונו "חוסר השוויון של הרכוש וכל רבגוניות גורלות בני האדם הביאו לידי תוצאות מנוגדות, של עושר ועוני, של תלות ועצמאות, והרי אלו מומים, שחיי החברה לקו בהם כלפי פנים והיחסים המדיניים שבין האומות הרסו את מעמדן כלפי חוץ ועל אלה יכפר היובל ואת כל אלה הוא ימחה".
קיום חברה מתוקנת, חיים על פי צדק ועל פי חסד, הם לא רק צורך פנים חברתי אלא יש בזה השלכות מרחיקות לכת. כל קיומנו כאומה וכחברה על אדמתנו תלוי בקיום חברה מבוססת על מוסר התורה. כך ספורנו מזכיר את דברי הנביא ומסביר "יובל הוא תהיה לכם. שתהיו גם אתם בני חורין משעבוד האומות, על הפך מה שאמר אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו הנני קורא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב" (ירמיהו לד/יז).
אומר רש"י "שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית". שם בבראשית שבת ה' מהבריאה. ציווי שמירת השבת מהווה תזכורת לכך שפעם כל שבעה ימים עלינו לשבות מהתערבותנו בעולם, כך גם פעם כל שבע שנים עלינו לזכור שגם אם ניתן לנו את הציווי "...פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה"... (בראשית א/כח) וגם נאמר "ויקח ה' א-להים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב/טו).
מצוות היובל תופסת משנה תוקף בהופעתה אחר השמיטה. לא רק שהארץ תשבות ותזכור את משמעות היותך אתה חלק מהטבע, חלק מהבריאה ולא השליט שלה, גם עם האילוזיה הזאת מתעתעת תזכור שעליך להחזיר את האדמה לבעליה ואת האדם לרשותו. "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו".
"וקראת דרור בארץ", אומר רבינו בחיי: "... שיהיו כולן בני חורין לדור בכל מקום שירצו. "יובל היא", שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו, ועל כן נקראות הפירות והתבואות גם כן יבול מלשון הבאה, גם המקומות העמוקים שבהם מים נקראין גם כן (ישעיה ל, כה) "פלגים יבלי מים", כי שם יבאו המים... וטעם מצות היובל על דרך הפשט כי כל השדות חוזרות לבעליהן ואפילו העבדים הנרצעים יצאו חופשים במועד היובל, וזהו לשון "יובל"... כי כל דבר ודבר יובל אל אחוזתו ואל משפחתו".
מצוות השמיטה והיובל באות להזכיר לנו במידה מסוימת מה מקומנו כבני אדם. מקומנו מול הטבע והבריאה. אילוזיית השליטה האולטימטיבית מתפרקת לא רק אל מול גלי הצונאמי ורעידות האדמה אלא פעם כל שבע שנים יש לנו תזכורת קטנה על כך שקיומנו תלוי בקיומה של האדמה. פעם כל 50 שנה שבה ומזכירה לנו התורה "והארץ לא תמכר לצמתות כי לי כל הארץ" ומאתגרת אותנו מחדש בזיכרון "כי גרים ותושבים אתם עמדי". (ויקרא פרק כה/כג).
שבת שלום!
אתל ברילקה
מרצה, מנחה ומאמנת אשית
0507830151
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה