"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' א-להיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי א-להים אחרים אשר לא ידעתם" (דברים יא/כז-כח).
רגילים אנו לקשור את פתיחת פרשת ראה עם הנוסח הדומה המופיע בפרשת נצבים "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל/יט).
משתי הקשרים אלו נראה ברור שבחירה בדרכי ה' היא המביאה ברכה, היא המביאה חיים ועוד שהפניית גב לדרכיו והליכה אחרי ערכים ואלילים מביאה רעה וקללה.
עם זאת, יש הבדל בין שתי ההגדים, שהרי בפרשתנו עניין הבחירה לא מופיע בגלוי אלא נלמד באופן עקיף מהביטוי "אם לא תשמעו" המוצג בחוסר סימטריה לשוני לביטוי "את הברכה אשר תשמעו". כאלו הברכה שם, אבל יכול האדם לבחור שלא לשמוע אותה. פרשתנו מדגישה שוב את נושא השמיעה, עליו התעכבנו בפרשות הקודמות. "אשר תשמעו" הינו ביטוי הניתן לפירושים שונים, "שמיעה" במובן ציות וקבלה, אך גם שמיעה במובן של נכונות נפשית, של פתיחות ראשונית להקשיב. עצם השמיעה, עצם המוכנות להקשיב היא כשלעצמה ברכה, "כי בשמעכם הנה אתם מבורכים" אומר אבן עזרא על הפסוק. הדברים נוגעים לנפש האדם. נראה שנטייתו הטבעית של האדם איננה לשמוע, איננה להיות קשוב, לא לקול ה', לא לאחר ואפילו לו לעצמו. אבל אם היותו מוכן לשמוע עולמו משתנה ובאה עליו ברכה. נפתח לפניו עולם שלם של מחויבות אך גם עולם של הרמוניה חברתית ושל צדק. לא במקרה פסוקים אלה הם הפתיחה למניין המצוות שיעשה משה בפני העם, מצוות הבאות לסרטט את חזון חיי האומה, ממצוות איסורי אכילת הדם ועד לשמיטת חובות. הברכה, אומר רש"ר הירש הוא "מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם" ומתחילה להתגשם בשעת השמיעה עצמה. אין קבלה ללא שמיעה. רק מעמד הר סיני היה "נעשה ונשמע", בדורות שלאחר מכן נראה, השמיעה היא הכרחית. כשהאני לא אוטם את עצמו לאפשרות הזאת. האני לא אטום לסביבה, אז יש אפשרות של ברכה.
לעומת בחירתו החופשית של האדם הנרמזת בפסוקים שדנו בהם, מביאה הפרשה התייחסות לבחירה מאופן אחר. מיד לאחר הפתיחה אומר הכתוב
"אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' א-להי אבתיך לך...אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את א-להיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן: ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון... לא תעשון כן לה א-להיכם: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה"(דברים יב/א-ה).
סכנת עבודה זרה מאיימת על העם לאחר כניסתו לארץ יותר מאשר בשנות נדודיו במדבר, לא רק שלא תלך אחר אלילים אלא גם לא תאמץ מנהגים פולחניים של עמים אחרים כדי לעבוד את ה'. מקום עבודת ה' לא יהיה בשום גבעה ותחת שום עץ שאתה תקבע אלא ייבחר ע"י ה' עצמו. לאדם יש חופש בחירה הקובע את איכות החיים המוסריים שלו. אך בענייני פולחן נראה שקשה לסמוך על האדם... הרי כבר קין והבל התווכחו ביניהם על ענייני פולחן והתחרו ביניהם על נשיאת חן בעיני ה'. נראה שבעניין זה חרדה התורה שלא תדע האדם מה לעשות, אזי מקום עבודת ה' יהיה "...המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם..." (דברים יב/ה). המקום הזה איננו ידוע מראש. רק לאחר הכניסה לארץ יתגלה בוודאות בנחלת איזו שבט יהיה המקדש, למרות המסורות שבעל פה שיתכן והיו כבר בהיותו הר מוריה המקום.
לעניין בחירתו של ה' את המקום שלוש סיבות לפי רמב"ם "...האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה... ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת..." (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה). שני סיבות מתייחסות לכוחות שמחוץ לעם ישראל והשלישית קשורה קשר הדוק עם מהות העם. שלא יתחרו, יתווכחו השבטים ביניהם בנחלה של מי יהיה אותו מקום.
בחירת המקום ע"י ה' מרמזת שאף בבחירות הקשורות לדברים הנעלים ביותר יכול האדם להיות נגוע באינטרסים אישיים או שבטיים צרים. לא המקדש ועבודת ה' יהיה נר לרגלי השבטים אם תיפול ההחלטה לידם אלה היוקרה והכבוד אשר בית המקדש יקנה להם אם היא יהיה בנחלתן.
אנשים כשבטים מונעים הרבה פעמים מאינטרסים אנוכיים גם אם מלבישים אותם בבגדי מלכות וממלכתיות. אינטרסים של כבוד, יוקרה או כלכלה היינו אך כשבאים במקום שיקולים ערכיים אמיתיים וכנים. בחירות כהצבעות של ראשי העם מתגלים לפעמים כצבועות בצבעים לא להם.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה