רק לפני כמה שבועות קראנו: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה, א', כ"ז) ו"מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" (איכה, ב', ט'). באה פרשת שופטים ואומרת: אל לנו להתייאש כי אם "צדק צדק תרדף ... תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך" (דברים, ט"ז, כ').
בתחילתו של חודש הרחמים בשבת הראשונה של חודש אלול עוסקת הפרשה במגבלות של מנהיגי ישראל השונים, שופטים, שוטרים, מלכים ונביאים, ושוב בהפטרה, "אנכי אנכי הוא מנחמכם"- נבואות הנחמה נוטעות תקווה בלב ישראל, ומחזקות אותם בגלותם.
יש אומרים שפרשת שופטים נקראת בשבת הראשונה של חודש אלול, על מנת לעורר את האדם לערוך חשבון נפש ותשובה, לפני יום הדין. לפי שכל אדם מישראל הוא בבחינת מלך, ושופט ושוטר לעצמו. וצריך הוא לשמור על ממלכתו. וכן "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות" (ברכות, ז.). כלומר, אם אדם עושה חשבון נפש בעצמו, כדי לתקן את דרכיו, הדבר עדיף מאשר שיוכיחו האחר. שהרי "במקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים אינן עומדים שם..." (סנהדרין, צט.).
הביטוי "ובערת הרע בקרבך" חוזר בפרשתנו הרבה פעמים ופעם אחת בצורה "ובערת הרע מקרבך והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד, כדבר הרע הזה בקרבך" (דברים י"ט, כ). להכרזה זו מספר מטרות: לאחר שבערת את הרע מקרבך, ישמעו האחרים על שהתרחש והעניין לא יישאר חסוי מפאת צנעת הפרט או/ו איסור פרסום כלשהוא. כלומר יש לעשייה זו כוח וחשיבות מצד עצמה אך גם כוח הרתעה. ועוד, יש לפומביות העניין חשיבות רבה. היות ועליך להוציא את הרע הזה מקרבך ומן הסתם על מנת להוקיע אותו מקרבך צריך לזהותו, אין להסתיר את שמו, אין מה לחוס עליו מפאת השתייכותו הפוליטית, החברתית או העדתית.
כשנאבקים בתופעות חברתיות מכוערות, הפוגעות בערכי הבסיס של חברה צודקת, כסחר בנשים, סחר בסמים וניצול מחפיר של עובדים זרים, יעמדו נא לנגד עינינו דברי הכתוב "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז,י"ח) ...ובערת הרע מקרבך והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד, כדבר הרע הזה בקרבך".
עלינו לדרוש שתופעות מבישות אלו, ומבצעיהם הגורמים לחילול השם נורא, יטופלו מבחינה משפטית כפושעים נאלחים, ולהענישם במלוא חומרת הדין.
אין להתבייש או לירא מלהכריז מי הם ואיפה הם נמצאים, ומי מגן עליהם כי "לעולם יזהר אדם ממידת האכזריות וצרות עין אלא ירחם משלו על הצריכים כמה בני אדם מתים בסבת אכזריות וקולר תלוי בצוואר מי שבידו לרחם ולא עשה" (ראה בית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף מ.) . ואל נגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כ"א, ז') שאם אף זקני ישראל חשודים בכך שלא מנעו את הרצח (שם בעניין עגלה ערופה), אף אנו לא נקיים מלקיחת אחריות על העוולות המתרחשות בקרבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה