ואתם ידעתם את נפש הגר - דברים על פרשת עקב

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' א-לוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". מבאר רש"י:" אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון", הזהרה ברורה לעם ישראל הרגיל לקיים את המצוות החמורות והגדולות בלבד ולחשוב שבריתו עם ה' והבטחת הארץ הם נצחיים. הפסוק מזכיר שקיומה של הברית מותנית בקיומם של חיים שמושתתים על החוקים והמשפטים, חיי מוסר, משמעות וחוק. ההבטחה היא נצחית אבל מימושה קשור קשר הדוק למעשי העם בכל דור ודור ואף בהתנהגויות ובנורמות שנראה שניתן להקל בהן בעיניו.

התניה זו חוזרת בפרשתנו מספר פעמים.

"ועתה ישראל מה ה' א-להיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך..." (דברים י/יב-יט).

קביעת תנאים אלה היא רק לטובתך, האדם. ה' אינו צריך את קיום חיי המוסר והצדק אלא אתה. 'מה ה' א-להיך שואל מעמך?' - נמשך אל 'לטוב לך' - יאמר איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך... רק הכל הוא לטוב לך. ואמר הטעם כי 'לה' א-להיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה' - וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך" (רמב"ן דברים י/יב – טו).

ובנסיון להסביר את העובדה שלא ה' צריך אותך ממשיך הכתוב "כי ה' א-להיכם הוא א-להי הא-להים ואדני האדנים הא-ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד. עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י/יז – יט).

ה' הכול יכול, אדון האדונים, הגדול והנורא, בעל הכוח והעוצמה הוא שדואג לחלשים. הוא אינו תלוי בך אבל אתה האדם - זקוק לו ובעיקר לפרמטר שהוא מציב לפניך על מנת לקיים חברה אנושית צודקת, אכפתית, המושתת על צדק ומשפט, על חסד וחמלה. ה' הוא הגדול והנורא ויודע להיות גם קשוב לנזקקים ולחלשים. גדלותו לא מונעת ממנו להיות עניו. "לרדת אל העם" ולעשות משפט לגר, ליתום ולאלמנה.

"אמר רבי יוחנן: בכל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים – כתוב בתורה: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" וכתיב בתריה (מיד לאחר מכן הוא כתב): "עשה משפט יתום ואלמנה". שנוי בנביאים: "כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש" וגו' וכתיב בתריה: "ואת דכא ושפל רוח". משולש בכתובים דכתיב: "סלה לרכב בערבות ביה שמו" וכתיב בתריה: "אבי יתומים ודין אלמנות" (מגילה לא ע"א).

חתימת הפסוקים במשפט "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" אינה מקרית. אם העובדה שה' דואג באופן אישי לחלשים לא מספיקה, אם עוד לא השתכנעתם מהטיעון הזה, אזי תזכרו שחלשים ושפלים ובזויים הייתם בארץ מצרים. אולי מתוך הטראומה האישית תוכלו להזדהות אם הקרבן. או בשפת המדרש "חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם... ואתם ידעתם את נפש הגר". (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין פרשה יח ד"ה וגר לא).

עם זאת, יש בכם את הפוטנציאל להזדהות דווקא עם התוקף, להפנים את ההתנהגות הפסולה אותה הכרתם ולהטעות את עצמכם לחשוב ש"בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת..." (דברים ט, ד-ז) ולשכוח את עיקר המשימה והיעוד.

עלולים אתם לשכוח את הדרישה המוסרית העליונה.
וכמו אז גם היום.

הגר, הזר, הוא חלק מהחוליה החלשה ביותר בחברה. אינו מבין את השפה, אינו מכיר את הקודים. הוא בודד. הוא מופחד. הוא יודע ששהייתו בארץ תלויה ברצונם של אדוניו. הוא צריך אשרות וויזות. הוא חשוף לניצול ולעושק.

העובדים הזרים של ימינו אינם אלא גרים בארצנו ונראה שרבים שכחו אפילו את הזכויות המינימאליות שלהם כגון הזכות למנוחה פעם בשבוע, מצוות השבת החלה גם על גר, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות שבת כ, יד: "אדם מצוּוה... על שביתת עבדו ואמתו. ואף על פי שהן בני דעת ולדעת עצמן עושים, מצווה עליו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת, שנאמר: 'למען ינוח שורך וחמרך וינָפש בן אמתך והגר' (שמות כג, יב).


לא עמותות למיניהן דנות את דינם אלא האמת המוסרית אשר מציבה בפנינו התורה, דנה אותנו כחברה.

בימים אלו שהדיון על הגיור סוער כל כך, אין מנוס גם מלזכור שהרבה מהזרים הגרים עמנו יהפכו כמו אז גם היום במרוצת הזמן לגרים, במובן של אימוץ עמנו ואמונתנו. חלקם הרב כבר כרך את גורלו בגורלנו באומץ ובניהם לא רק נהנים מהחופש שברחובות ארצנו אלא גם קבורים בבתי העלמין הצבאיים יחד עם בנינו.

בהפטרת השבת אנו נקרא את נבואת ישעיה ונצפה שנדע לחזור לדרכי חסד וחמלה: "שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללתכם, כיא חד קראתיו ואברכהו וארבהו. כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא תורה וקול זמרה" (ישעיהו נא, א-ג).

שבת שלום!


אתל ברילקה