השבת שלפני פסח נקראת השבת הגדול. הסברים רבים נתנו על מקור שם זה וביניהם מצאנו "אותה שבת של שנת יציאת מצרים, הייתה בי' בניסן, בה נצטוו ישראל לקחת 'שה לבית אבות', להקריב את אליל מצרים, וראו המצרים ושאלום, והשיבו להם: לשוחטו לשם הפסח במצות ה'. והיו שיניהם של המצרים קהות ומעיהן מתחתכות על ששוחטים את אלוהיהם, ורצו להינקם ולא יכלו. ונעשו לישראל הרבה נסים באותה שבת, לפיכך נקראת שבת הגדול". (מחזור ויטרי רנט, סידור רש"י שנב, כל בו מז, ועוד).
במקור אחר אנו מתוודעים "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (שמות, ב/יא)- מהו "וירא"? שהיה רואה בסבלותם ובוכה… והיה נותן על כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם… דבר אחר: "וירא בסבלותם" – ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים. אמר לו: "לך ועשה להן כמו שתאמר". הלך משה ותיקן להם את יום השבת לנוח". (שמות רבה, פרשה א, סימן כז-כח). ועוד מצאנו הסברים מהסברים שונים הקושרים בין השבת לבין הגאולה ממצרים.
בשבת הגדול אנו קוראים הפטרה מיוחדת, הבאה להכניסנו לאווירת הגאולה, אותה נציין בעוד מספר ימים ממש. ויש הטוענים שמכאן גם שמה של השבת "הנה אנכי שלח לכם את אליה... לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג).
בימים אלו הקודמים לחג, בהם כולנו עסוקים בהכנות מן הכנות רבות ונשות ישראל טורחות על ניקיון הבית, הקניות, בחירת התפריטים, הבישולים וכו', מן הראוי לעצור לרגע ולתת את הדעת על ענייני הגאולה ולזכור את המדרש הידוע על פועלן של נשות העבדים במצרים "...בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים...(סוטה י"א:). על בסיס יוזמה זו אשר זיכה את העם באפשרות המשכו, הסבירו חלק מהפרשנים וביניהם רש"י את חיוב הנשים בארבעה הכוסות של ליל הסדר. כאן, כמו בחיוב הנשים לנרות חנוכה וקריאת המגילה בפורים, מתבססת הפסיקה על שיתופם של הנשים בנס לפי הגישה המינימליסטית ועל פעילותן של הנשים לפי הגישה המדגישה את העשייה הנשית דווקא בהקשרים הנידונים."ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס" (פסחים קח. וראה: מגילה ד.ושבת כג.
מעבר לארבעת הכוסות שבהן נשים מחויבות קיים דיון בעניין ההסבה. שהרי "בלילה הזה כולנו מסובים". כולנו? האם ההסבה כוללת גם את הנשים? בבתים רבים נהוג שההסבה נעשית רק על ידי הגברים במשפחה. ומניין נהג זה?
בהקשר זה אנו קוראים "אשה אצל בעלה - לא בעיא [=אינה חייבת ב]הסיבה, ואם אשה חשובה היא - צריכה הסיבה" (פסחים קח.). מסביר הרשב"ם שהאישה הנשואה פטורה מהסבה מפני ש"אֵימת בעלה עליה", רב אחא גאון מצדו מדגיש שאין דרכן של הנשים למזוג יין ולהסב ורבנו מנוח בן יעקב מרבונה בפירושו לרמב"ם כותב: "אינה צריכה הסיבה, לפי שהיא טרודה בתיקון המאכל והכנתו". כך או כך יוצא לפי זה שמעמדן של נשים בליל ציון חג חירות מזכיר דווקא את אפלייתן לרעה. אלא שכבר בטור ובשולחן ערוך מוצאים אנו הערה מתקנת: "אשה אינה צריכה הסיבה אלא א"כ היא חשובה. הגה: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פ' ע"פ ורבינו ירוחם), אך לא נהגו להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב" (שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעב סעיף ד).
יוצא שמצד מעמדן של נשים בזמנו של המחבר (ועוד יותר בזמננו) מן הראוי שנשים תסבנה, אלא שבמקומות שלא נהגו להסב בכלל כגון אשכנז, תסתפק גם האיש וגם האישה בהטיה בלבד. (ראה ט"ז אורח חיים סימן תעב ס"ק ג).
יתכן והדיון ההלכתי על מקומן של נשים בשולחן הסדר צריך להביא אותנו למחשבה מחודשת על מהותו של החג בו האדם יושב על שולחנו כבן חוריi ולא כעבד לספר ביציאת מצרים, להודות ולהלל את ה' על הנס הגדול. באותו יום, באותו שולחן ניתן לנשות ישראל את מקומן הראוי כשותפות לנס ונדאג לכך שבסיפור יציאת מצרים יהיה לנשים חלק חשוב ומרכזי.
שבת שלום וחג כשר ושמח!
0507830151
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה