התשובה והבחירה

פרשת ניצבים, היא אחת הפרשות המרשימות שבפרשיות התורה. מתואר בה מעמד מיוחד: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א-להיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך" (דברים כט/ט-י).

כולם נוכחים ועומדים בעמידה יציבה לפני כניסתם לארץ כשעבר, הווה והעתיד נעשים זרימה אחת בלתי ניתנת לניתוק. למרות התנודות בדרך, למרות הרגעים והחוויות הקשות של נדידה, עבדות, דיכוי, אתם ישות אחת מאז ועד היום וכך גם בעתיד במידה ותרצו בכך.

"לעברך בברית ה' א-להיך ובאלתו אשר ה' א-להיך כרת עמך היום:

למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לא-להים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב: ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת..."(דברים כט/יא-טו).

נוהגים לקרוא בפרשת נצבים לפני ראש השנה ולהכין את לבנו לתשובה, המהווה מוטיב מרכזי בפרשה: "ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקלו... ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך... אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך... ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל/א-ו).

התשובה האולטימטיבית. העם שב אל ה' וה' שב אל העם בהדדיות, בקשר שמותנה בהתנהגותו המוסרית של העם. על האדם לבחור כיצד הוא רוצה לראות את חייו: "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל/יט)

התשובה והבחירה.

האדם הבוחר הוא אחראי למעשיו וככזה יכול לחזור ולתקן את דרכיו. הפרשה מעמידה בפנינו את אחת השאלות המהותיות ביותר על טבע האדם איתה ניסו להתמודד הוגים רבים. האם יש לאדם חופש בחירה? האם יש משמעות לציווי אם אין לאדם חופש בחירה?  

התשובה המתוארת כאן היא פסגת השלמות... וכשתשוב נאמר "ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך"(שם).

ומה כוונת "מילה" של הלב? אומר ספורנו "יגלה עינך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת כשתשתדל לדבקה בו באופן שתכיר טובו ותאהבהו בהכרח וזה יעשה- למען חייך, לעולמי עד" . מילת הלב הנה היכולת לפקוח את העיניים ואת המחשבה ולבחור בטוב, לדבוק בה' בהכרח, כברירת מחדל. כאופציה טבעית יחידה.

הרמב"ן אומר "...כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה...".

אלה ימות המשיח, אז יפעל האדם מטבעו באופן הטוב, שהרי יתבטל כל רצון בבחירה ברע. וכך ממשיך הרמב"ן "וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל - לב), "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו'", כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי...   כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי..." (רמב"ן על הפסוק).

מדברי הרמב"ן עולה השאלה האם ביטול היצר הנו בהכרח ביטול הבחירה.  האם באותו עולם משיחי יפעל האדם מתוך בחירה או מתוך טבע, הכרח? ואם לא יהיה צורך בבחירה מה משמעות החיים על פי התורה? הרי נראה שאין משמעות לחיים של ציווי בעולם של העדר עבירה.

על כך מתייחס תולדות יצחק בהתייחס לרמב"ן "ולפי דעתי אינו ביטול בחירה... וראיה לזה שאחר שאמר ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך, אמר 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה'...  ואם הוא בטול יצר הרע מה תשובה צריך הרי לא חטא? ואם תשובה על הזמן שהיה בו יצר הרע, אחד מתנאי התשובה היא שלא יחזור לחטוא, והרי אין בו יצר הרע ואם חרטה הנה יצר הרע אין בו, ולא נופל חרטה אלא על החטא שהיה אפשר לחזור לעשותו והתשובה היא שאם יבא לידו פעם אחרת זאת העבירה לא יעשנה והנה לא יבא לו עוד לידו שאין בו יצר הרע, ועוד שאם יתבטל יצר הרע לגמרי לא נעשה עוד מצות...".

 לפנינו מחלוקת מרתקת על יחודו של אותו עתיד, שהרי במקום שאין לאדם אפשרות של עבירה, מה משמעות לחיי מצווה? באותם ימות המשיח, לפי הרמב"ן, אין בעצם צורך בדת. האדם קרוב לה' באופן ישיר, אישי ובלתי אמצעי. אלה הם ימי אותה ברית אשר "על לבם אכתבנה".

כך או כך ועד שמחלוקת זו תוכרע, משה מזהיר אותנו "כי המצוה הזאת... לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא. לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים הוא לאמר ...כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו": ( דברים ל/יא-יד).

שבת שלום!

אתל ברילקה

מרצה, מנחה ומאמנת אישית

ethel@actcom.co.il

על בחירה לא כל כך חופשית - דברים לפרשת ראה

"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'  א-להיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי א-להים אחרים אשר לא ידעתם" (דברים יא/כז-כח).

רגילים אנו לקשור את פתיחת פרשת ראה עם הנוסח הדומה המופיע בפרשת נצבים "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל/יט). 

משתי הקשרים אלו נראה ברור שבחירה בדרכי ה' היא המביאה ברכה, היא המביאה חיים ועוד שהפניית גב לדרכיו והליכה אחרי ערכים ואלילים מביאה רעה וקללה.

עם זאת, יש הבדל בין שתי ההגדים, שהרי בפרשתנו עניין הבחירה לא מופיע בגלוי אלא נלמד באופן עקיף מהביטוי "אם לא תשמעו" המוצג בחוסר סימטריה לשוני לביטוי "את הברכה אשר תשמעו". כאלו הברכה שם, אבל יכול האדם לבחור שלא לשמוע אותה. פרשתנו מדגישה שוב את נושא השמיעה, עליו התעכבנו בפרשות הקודמות. "אשר תשמעו"  הינו ביטוי הניתן לפירושים שונים, "שמיעה" במובן ציות וקבלה, אך גם שמיעה במובן של נכונות נפשית, של פתיחות ראשונית להקשיב. עצם השמיעה, עצם המוכנות להקשיב היא כשלעצמה ברכה, "כי בשמעכם הנה אתם מבורכים" אומר אבן עזרא על הפסוק. הדברים נוגעים לנפש האדם. נראה שנטייתו הטבעית של האדם איננה לשמוע, איננה להיות קשוב, לא לקול ה', לא לאחר ואפילו לו לעצמו. אבל אם היותו מוכן לשמוע עולמו משתנה ובאה עליו ברכה. נפתח לפניו עולם שלם של מחויבות אך גם עולם של הרמוניה חברתית ושל צדק. לא במקרה פסוקים אלה הם הפתיחה למניין המצוות שיעשה משה בפני העם, מצוות הבאות לסרטט את חזון חיי האומה, ממצוות איסורי אכילת הדם ועד לשמיטת חובות. הברכה, אומר רש"ר הירש הוא "מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם" ומתחילה להתגשם בשעת השמיעה עצמה. אין קבלה ללא שמיעה. רק מעמד הר סיני היה "נעשה ונשמע", בדורות שלאחר מכן נראה, השמיעה היא הכרחית. כשהאני לא אוטם את עצמו לאפשרות הזאת. האני לא אטום לסביבה, אז יש אפשרות של ברכה.

לעומת בחירתו החופשית של האדם הנרמזת בפסוקים שדנו בהם, מביאה הפרשה התייחסות לבחירה מאופן אחר. מיד לאחר הפתיחה אומר הכתוב

"אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' א-להי אבתיך לך...אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את א-להיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן: ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון... לא תעשון כן לה א-להיכם: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה"(דברים יב/א-ה).

סכנת עבודה זרה מאיימת על העם לאחר כניסתו לארץ יותר מאשר בשנות נדודיו במדבר, לא רק שלא תלך אחר אלילים אלא גם לא תאמץ מנהגים פולחניים של עמים אחרים כדי לעבוד את ה'. מקום עבודת ה' לא יהיה בשום גבעה ותחת שום עץ שאתה תקבע אלא ייבחר ע"י ה' עצמו. לאדם יש חופש בחירה הקובע את איכות החיים המוסריים שלו. אך בענייני פולחן נראה שקשה לסמוך על האדם...  הרי כבר קין והבל התווכחו ביניהם על ענייני פולחן והתחרו ביניהם על נשיאת חן בעיני ה'. נראה שבעניין זה חרדה התורה שלא תדע האדם מה לעשות, אזי מקום עבודת ה'  יהיה "...המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם..." (דברים יב/ה). המקום הזה איננו ידוע מראש. רק לאחר הכניסה לארץ יתגלה בוודאות בנחלת איזו שבט יהיה המקדש, למרות המסורות שבעל פה שיתכן והיו כבר בהיותו הר מוריה המקום.

לעניין בחירתו של ה' את המקום שלוש סיבות לפי רמב"ם  "...האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה... ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת..." (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה). שני סיבות מתייחסות לכוחות שמחוץ לעם ישראל והשלישית קשורה קשר הדוק עם מהות העם. שלא יתחרו, יתווכחו השבטים ביניהם בנחלה של מי יהיה אותו מקום.

בחירת המקום ע"י ה' מרמזת שאף בבחירות הקשורות לדברים הנעלים ביותר יכול האדם להיות נגוע באינטרסים אישיים או שבטיים צרים. לא המקדש ועבודת ה' יהיה נר לרגלי השבטים אם תיפול ההחלטה לידם אלה היוקרה והכבוד אשר בית המקדש יקנה להם אם היא יהיה בנחלתן.

אנשים כשבטים מונעים הרבה פעמים מאינטרסים אנוכיים גם אם מלבישים אותם בבגדי מלכות וממלכתיות. אינטרסים של כבוד, יוקרה או כלכלה היינו אך כשבאים במקום שיקולים ערכיים אמיתיים וכנים. בחירות כהצבעות של ראשי העם מתגלים לפעמים כצבועות בצבעים לא להם.

שבת שלום!